אני מודה שאני ממש לא אוהבת להצטלם, ובטח שלא לעשות וידאו.
יש בזה משהו שמכווץ אותי, גורם לי להרגיש לא טבעית, לא אני.

אבל עם דנית זה היה אחרת לגמרי.

מהרגע הראשון הרגשתי בנוח.
היא יצרה מרחב כל כך נעים, רגוע ולא שיפוטי, שפתאום מצאתי את עצמי יושבת מול מצלמה ומדברת בחופשיות, בלי מאמץ, בלי להעמיד פנים.

דנית ידעה לדייק אותי בעדינות, להחזיק מקצועיות מאוד גבוהה – ובו־זמנית להיות אנושית, קשובה ונעימה.
ביחד יצרנו תוכן שהוא ממש אני. כזה שמרגיש אמיתי, מחובר, ולא מתחפש למשהו אחר.

אני מודה לה מאוד על הדרך, על ההחזקה, ועל זה שהיא עזרה לי להביא את “משפחה מחוברת” לווידאו בצורה כל כך מדויקת ונאמנה לי.
זו חוויה שאני לוקחת איתי הלאה, בלב פתוח ובהכרת תודה גדולה.